גזר דין בתיק ת"פ 16639-01-11

הקדמה

1.         בהכרעת הדין מיום 18.7.2011, ולאחר שמיעת הראיות, הורשעו הנאשמים, עבדאללה גריפאת (להלן: "הנאשם 1") ואבראהים עיאדה (להלן: "הנאשם 2") בביצוע עבירה של שוד, לפי סעיף 402(ב) בצירוף לסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), ועבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.

העובדות:

2.         על פי המתואר בכתב האישום, ביום27.12.10, סמוך לשעה 22:30, שהה ע"ח- קטין יליד 1994 (להלן: "המתלונן") בגשר כעביה, שם המתין לטרמפ. במועד הנ"ל, הגיעו הנאשמים לגשר כעביה, ברכב מסוג סובארו טנדר (להלן: הרכב") אשר היה נהוג על ידי הנאשם 2. הנאשמים עצרו ליד המתלונן והציעו לקחת אותו טרמפ לביתו. המתלונן נענה להצעת הנאשמים, עלה לרכב וישב בין שני הנאשמים. במהלך הנסיעה, סטה הנאשם 2 מהדרך ונכנס לשדה באזור בית לחם הגלילית, שם עצר את הרכב בצד הדרך.

הנאשם 1 שאל את המתלונן אם יש לו כסף, המתלונן השיב בשלילה, אז שלף הנאשם 1 אקדח, כיוון אותו לראשו של המתלונן ואיים עליו כי הוא ירה בו אם המתלונן לא יוציא את כספו. הנאשם 2 אמר למתלונן כי אם לא יוציא את כספו, הנאשם 1 יירה בו. הנאשמים ערכו חיפוש על גופו של המתלונן ובכיסיו. הנאשם 1, הוציא את תעודת הזהות של המתלונן אשר הייתה במכנסיו, בכיסו האחורי, וממנה הוציא סכום של 500 ש"ח, אשר היה בתוך נרתיק תעודת הזהות.

הנאשם 1 פתח את דלת הרכב, ירד מהרכב, תפס בידו של המתלונן, משך אותו אל מחוץ לרכב, ירק עליו, נתן לו שתי סטירות לחי וחזר לרכב. הנאשם 2 כיבה את אורות הרכב, ושני הנאשמים נמלטו מהמקום כשהם מותירים את המתלונן בצד הדרך.

תסקיר שירות מבחן בעניינו של נאשם מס' 2:

 3.        מפאת גילו, הופנה הנאשם 2 לקבלת תסקיר שירות מבחן.

            בתסקיר צוין כי הנאשם 2 התקשה לקבל אחריות לעבירות המיוחסות לו, הכחיש את חלקו בביצוע העבירות וטען לחפותו. עוד צוין כי הנאשם 2 הינו בעל אישיות ילדותית ובלתי בשלה ומגובשת, מתקשה בקבלת סמכות, והגבול בין המותר לאסור מטושטש. כן התרשם שירות המבחן מאופיו החלש של הנאשם, ומנטיה להתנהגות אימפולסיבית ופזיזה ללא הפעלת שיקול דעת. 

על כן, לאור נתוניו לעיל של הנאשם 2, הכחשתו למיוחס לו, והיעדר היכולת והנכונות להיתרם מהליך טיפולי, סבור שירות המבחן כי הנאשם יתקשה להפיק תועלת מקשר נוסף עם השירות, ולכן נמנע שירות המחן מלבוא בהמלצה כלשהי בעניינו של הנאשם 2.

טיעוני המאשימה לעונש:

4.         ב"כ המאשימה עמדה על חומרת מעשיהם של הנאשמים והמסוכנות הנשקפת מהם, בדגש על נסיבות המקרה, היות המתלונן קטין, והתעוזה מצד הנאשמים אשר ניצלו את פחדו וחולשתו של המתלונן. לטענתה, בגזירת דינם של הנאשמים יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני שיקומם. ב"כ המאשימה עמדה על עברם הפלילי של הנאשמים, וטענה כי אין זו הסתבכותם הראשונה בפלילים. עוד טענה ב"כ המאשימה כי חלקם של הנאשמים שווה, ושותפותם מלאה למעשה.

            ב"כ המאשימה עתרה להטיל על הנאשמים מאסר בפועל ממשוך, מאסר על תנאי ממושך, קנס, פיצוי למתלונן, פסילה בפועל מלהחזיק רישיון נהיגה ופסילה על תנאי. 

טיעוני הנאשמים לעונש:            

5.         ב"כ הנאשם 1 טען כי המעשה המיוחס לנאשם אינו חמור, וכי לא היה שימוש באלימות מצד מי מהנאשמים. הסניגור עמד על נתוניו של הנאשם 1, צעיר, בן 22, מאורס אשר היה אמור להתחתן, מפרנס משפחתו, ולחובתו הרשעה יחידה בגינה נידון לששה חודשי עבודות שירות. הסניגור ביקש להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם מיום 31.12.2010. עוד ביקש הסניגרו להימנע מלהטיל פיצוי למתלונן מאחר ולא הוכח נזק למתלונן, ולהימנע מלהורות על פסילת בפועל, מאחר ועבירת השוד איננה קשורה לרכב ולנהיגה בו.

6.         ב"כ הנאשם 2 ביקש להבחין את עניינו של הנאשם 2 מעניינו של הנאשם 1 וטען כי לנאשם 2 לא הייתה יוזמה ומחשבה פלילית. לטענתו, הנאשם 2 נגרר אחר הנאשם 1 וכי היוזמה למעשים לא הייתה של הנאשם 2 כלל. הסניגור ביקש להעדיף את הגישה השיקומית, לאבחן בין שני הנאשמים ולהתחשב בכך כי המדובר באירוע "שטותי" של שני בחורים צעירים. הסניגור ביקש לא למצות את הדין עם הנאשם 2 וביקש להסתפק במאסר על תנאי ועבודות שירות לטובת הציבור, תשלום קנס מסוים ופיצוי מזערי למתלונן. הסניגרו ביקש להימנע מלהורות על פסילת רישיון הנהיגה ולהסתפק בפסילה על תנאי.

7.         הנאשמים הביעו צער וחרטה בגין מעשיהם.

גזירת הדין:       

8.         הנאשמים בפניי הורשעו בעבירות חמורות. נסיבותיו של המקרה מטרידות, ונותנות ביטוי לתופעת מעשי האלימות המשתוללת בחברה בכלל, ובקרב צעירים כדוגמת הנאשמים בפרט. מדאיג אף יותר ניסיונם של הסניגורים המלומדים להמעיט מחומרתו של המעשה הנדון ולהציגו כאירוע "שטותי" אשר לא גרם לנזק כלשהו... האומנם!!!